איך הכל התחיל

אבא שלי היה מנהל אתרי בנייה במשך 30 שנה, וכילד באתי איתו לא פעם לעבודה.

לא עבר אז ידעתי שאלך בדרך דומה לשלו, אבל אני זוכר איך הייתי

מסתובב בסקרנות במבנים השונים, שהיו מלאי מלט, טיט, כלי עבודה, והרבה חלומות. הייתי שומע אנשי מקצוע שונים – אדריכלים, קבלנים, פועלים – מדברים ביניהם,

בתמהיל של שפות שונות, ומנסים להוציא לפועל את התוכניות שלהם,

והדימוי של מגדל בבל היה עולה לנגד עיני ומעורר בי שאלות פילוסופיות ופרקטיות.

תמיד היו לי ידיים טובות, ובמהלך השנים הייתי "הנדימן" עבור אנשים שאהבתי. לפני כ-30 שנה, כשאני ואשתו רכשנו את הדירה הראשונה שלנו, גמלה החלטה בליבי – לשפץ אותה בעצמי. המוטיבציה המוצהרת שלי לפרויקט היתה ממקום של חסר – לא היה לנו אז מספיק אמצעים והבנתי שבשל הכישרונות שלי אוכל להוזיל עלויות מבלי לוותר על החלומות שלנו.

העבודה בתחום הבנייה אפשרה לי להתחבר לפוטנציאל שלי ולממש אותו. גיליתי שיש לי ראייה מרחבית נפלאה ודמיון עשיר, שתורמים לי בעת כניסתי לדירה, לראות בעיני רוחי את מלוא האפשרויות שמסתתרות בה. למדתי עם הזמן כיצד לחבר בין הדירה כפי שהיא בדמיוני לבין שיקולים פרקטיים וצרכי הלקוח.

עם הזמן, גיליתי שבנוסף לאלו, הפן האנושי והתקשורתי מאוד משמעותי עבורי ביצירת עבודה מצוינת. התחלתי לקבל פידבקים מלקוחות שאני מדבר בגובה העיניים, קשוב, יעיל במתן עצות פרקטיות, ושאני איש מאוד שירותי עם המון סבלנות. התחלתי לשים לב כמה אני אוהב את האינטרקציה עם הלקוחות.

רק אחרי שנים שעבדתי בבנייה ושיפוץ, נודע לי שסבא שלי היה בונה בתים בטוניס. כמה הנאה אני שואב מהמחשבה "שזה בגנים". מחשבה זו מתחזקת יותר ויותר כשאני מלווה כיום את ביתי בלימודי האדריכלות שלה, ואת בני בלימודי הנדסת בניין.